<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן נ"ח</h1>
<h2>דף מד:</h2>
כתב הש"ר בספרו, אם בירך על פרי האדמה בורא פרי האדמה לפטור גם פירות האילן יצא, כדגרסי' בירושל', רב יהודה בשם ר' אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית אחד, בההוא פונדקא, אפיק קומיהון פרגין אחונין וקפלוטין, אמרין נברך על קפלוטין דהוא פטר אחונייתא, פי' אחונין הוא דורמסקנין, פרגין הוא מין בשר, כמו פרגיות שחוטות [ב"מ כ"ד ע"ב], וברכת אחוונין הוא בורא פרי העץ, קפלוטין בור' פרי האדמה, והיו מסופקין על איזה מן המינין יברכו, אם על קפלוטין יברכו בור' פרי האדמה לפטור האחוונייתא שהוא פירות האילן, אבל לא על הפרגין, והיינו דאמרין נברך על קפלוט, דהוא פטר אחוונייתא ולא פטר פרגיתא, נברך על אחוונייתא לא פטר לא דין ולא דין, קפץ חד מהן ובירך על פרגיתא שהכל נ"ב, לפטור את הכל. וכדין עשה, ולא כעס עליו בר קפרא, אלא שקפץ ובירך על הבשר שהוא דרך גרגרנות וכו', אם זה עשה כגרגרנותו, אתה למה ליגלגתה, משמ' שלא כעס עליו, אלא שלא נמלך בו על מה לברך, הרי משמע מיכאן, חדא דאם בירך על פרי האדמה פטר אף פירות האילן, ועוד משמע דיש לחזר אחר ברכה שפוטרת הכל, כדי שלא לברך ברכה שאינה צריכה, וגם בגמ' דידן מוכח, גבי [ברכות מ"א ע"א] היו לפניו מינין הרבה, וגם מהא [סוטה מ"ד ע"ב] דהסח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, ומפר' שמפני שבירך ברכה לבטלה.
